רשת האינטרנט הפכה זה מזמן לאמצעי המדיה העיקרי בחיים המודרניים אך יחד עם זאת, לא כל פעילות המתבצעת במרחב הווירטואלי מעוגנת בחוק. לכן, בבואנו לדבר על דיני אינטרנט, עלינו לכוון לא רק לחוקים הקיימים אלא גם להיבטים שונים הבאים לידי ביטוי במסגרת הפעילות רשת.

מלבד הצורך בהגנת הפרטיות (ראה תחום נפרד) קיימים היבטים רבים לזכות הפרטית של כל אדם על פי חוק היסוד לכבוד אדם וחירותו – הנוגעות למידע הנמסר באופן רצוני כגון פתיחת חשבון אצל בעל אתר או רשת חברתית כזאת או אחרת  או לביצוע רכישה בפלטפורמות אשר עושות שימוש בטכנולוגיות שונות למעקב אחר מיקומינו.  לכן, החשיבות שלכל אתר ו/או פלטפורמה דיגיטלית מכל סוג שהיא יהיה תנאי שימוש ו/או מדיניות פרטיות  היא קריטית.

בתי משפט בישראל קבעו כי לכל בית משפט במדינה סמכות שיפוט מקומית בקשר לתביעות בגין עוולות והפרות זכויות יוצרים וזכויות קניין רוחני אחרות שמתבצעות באינטרנט. שאלת סמכות השיפוט של בתי משפט ישראליים כלפי אנשים וגופים זרים אשר פועלים ממדינות זרות מורכבת יותר, כיוון שנטילת סמכות שיפוט בינלאומית עלולה לפגוע בריבונות של מדינה זרה. לכן, כדי שתהיה סמכות שיפוט לבית משפט בישראל על גורם זר, יש להראות כי הפעילות של הגורם הזר כוונה כלפי ישראל. כך, למשל, מפרסם זר, שמכוון את הפרסומות שלו לקהל בישראל עשוי להיות חשוף לשיפוט של בתי המשפט הישראליים. הוא הדין בקשר לגופים שמוכרים מוצרים ביודעין לקהל הישראלי. כך, לבית משפט ישראלי, תהיה במקרים רבים סמכות שיפוט בתביעות נגד גורמים בינלאומיים, כגון “גוגל”, ו”פייסבוק”  שמנהלות פעילות בישראל.